הִתְבּוֹדְדוּת

[בֵּין סְלָעִים וְעֵץ חָרוּב]

מִלִּים: דַּפְנָה לְבָנוֹן | לַחַן: אֶרֶז לְבָנוֹן

 

בֵּין סְלָעִים וְעֵץ חָרוּב,

שָׁם אֵשֵׁב לִי שׁוּב וָשׁוּב.

אֶתְבּוֹנֵן בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַבְּרִיאָה,

אַאֲזִין אֶל הַצְּמָחִים הַהוֹמִים בִּתְפִלָּה

וּתְפִלָּתִי שֶׁלִּי אֲצָרֵף

אֶל יוֹצֵר כֹּל

וְכָךְ אֲבַקֵּשׁ:

 

זַכֵּנִי לְהוֹדוֹת לְךָ

עַל כָּל רֶגַע בְּחַיַּי

וּכְמוֹ צֶמַח לְזַמֵּר לְךָ, ה'

עַד בְּלִי דַּי.

 

שָׁם בְּתוֹךְ צְמָחִים וָחַי

לֹא אֶשְׁכַּח אֶת כָּל אַחַי,

אֲיַחֵל שֶׁתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם

וְיֵדְעוּ כִּי יֵשׁ מוֹבִיל אֶחָד לְחַיֵּיהֶם.

וְלִפְנֵי שֶׁאֶחֱזֹר

אֲבַקֵּשׁ עוֹד,

בְּזֹאת הַלָּשׁוֹן:

 

שֶׁאָבִיא אִתִּי הָאוֹר,

הָאוֹר הַזֶּה לְתוֹךְ חַיַּי

וְאִתּוֹ אֹהַב וַאֲקָרֵב אֶת כָּל –

אֶת כָּל אַחַי.

 

בֵּין סְלָעִים וְעֵץ חָרוּב,

שָׁם אֵשֵׁב לִי שׁוּב וָשׁוּב...