אוֹתִיּוֹת שֶׁל אוֹר

מִלִּים וְלַחַן: דַּפְנָה לְבָנוֹן

 

אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר, יַלְדִּי,

שֶׁהוּא לֹא סְתָם אַגָּדָה.

אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר, יַלְדִּי,

שֶׁהוּא אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

וְהוּא מַתְחִיל בְּאוֹר גָּדוֹל מְאוֹד,

בְּאוֹר אֵינְסוֹפִי,

שֶׁשָּׁלַח מִמֶּנּוּ אוֹתִיּוֹת,

וְהִצְטָרְפוּ לְצֵרוּפִים.

 

אַרְבַּע מֵהֶן הִסְתַּדְּרוּ,

וְשָׁמַיִם הֵן כָּתְבוּ.

וְכַאֲשֶׁר הִתְאַסְּפוּ...

הַשָּׁמַיִם נֶעֶמְדוּ.

אֶרֶץ נִכְתְּבָה,

וַאֲדָמָה הִתְיַצְּבָה.

גַּם אֶבֶן, גַּם אֲגַם,

רִמּוֹן וּתְאֵנָה.

 

וְעַד הַיּוֹם בְּכָל דּוֹמֵם,

בְּכָל צֶמַח וּבְכָל חַי,

מִסְתַּתֵּר הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ,

הַשֵּׁם שֶׁבּוֹ הוּא נוֹצַר.

וְהַשֵּׁם מֵאִיר בּוֹ

בְּכָל רֶגַע וְדַקָּה

מֵאִיר מִמְּקוֹר הָאוֹר,

מֵאִיר כַּאֲבוּקָה.

 

אַךְ אִם יֵצֵא שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ,

וְלִמְקוֹרוֹ יַחְזֹר

לֹא תִּהְיֶה כְּבָר מְצִיאוּת,

לְזֶה הַצֶּמַח אוֹ הַחַי.

לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר קִיּוּם –

קִיּוּם לוֹ, אַלְלַי...

 

וְגַם בְּךָ, יַלְדִּי,

יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל אוֹר,

שֶׁשָּׁרוֹת בְּךָ כָּל יוֹם

מֵחָדָשׁ מִזְמוֹר.

הַקְשֵׁב, בְּנִי, לְשִׁירָתָן,

וְשִׁיר אִתָּן אֶת הַשִּׁירָה.

הַשִּׁיר

לָאוֹר הָאֵינְסוֹפִי,

הַשִּׁיר שֶׁל הַבְּרִיאָה...