גַּן הַנְּשָׁמוֹת

[שִׁיר עֶרֶשׂ]

מִלִּים: דַּפְנָה לְבָנוֹן | לַחַן: אֶרֶז לְבָנוֹן

 

שְׁכַב לִישֹׁן, יַלְדִּי הַקָּט,

דְּאָגָה מִלִּבְּךָ הָסֵר.

שָׁם לְמַעְלָה יֵשׁ גַּן מֻפְלָא,

שֶׁעֵצָיו רוֹחֲשִׁים בַּלָּאט.

 

וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה

הַגַּן לְפֶתַע מִתְעוֹרֵר,

וְעָלָיו נָעִים בְּרֶטֶט

וְנִגּוּן נִפְלָא מְנַגְּנִים...

 

זֶהוּ נִגּוּן שֶׁנַּעֲשָׂה

מִלִּמּוּד זְכוּת שֶׁל צַדִּיקִים,

שֶׁאוֹסְפִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת

מִכָּל מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים.

 

וּבַשָּׁמַיִם יֵשׁ נַחַת רוּחַ

וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

עֲצֹם עֵינַיִם, יֶלֶד רַךְ,

עוֹד יוֹם מִתְקָרֵב לַגְּאֻלָּה...